קבילות עדותם של חילונים בבתי־דין הפועלים על־פי ההלכה

וקע הלכתי בתי דין אינם יכולים לפעול בלא עדים , אולם לא כל עד יתקבל בבית דין . הפסוק "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" ( שמות כג , א ) הובן על ידי חכמי התלמוד כקובע "אל תשת רשע עד , " היינו , כפוסל עדותו של "רשע . " בתלמוד ( סנהדרין כז , א ) נחלקו רבא ואביי , מי הוא המוגדר כרשע לעניין זה . רבא הגביל את האמור ל"רשע דחמס" - מי שביצע עבירה לשם תועלת ממונית ; אדם שכזה , טוען רבא , מסוגל אף להעיד שקר למטרות רווח כספי , ולכן לא יוכל לשמש עד . אביי מרחיב את ההגדרה וכולל בה את כל העבריינים שהוגדרו כ"רשעים" על פי התורה , כפי שהבינוה חכמים . לפיכך , כל מי שעבר על מצוות "לא תעשה" שעונשה מלקות , פסול לעדות , שהרי על הנענש במלקות כותבת התורה "אם בן הכות הרשע" ( דברים כה , ב ;( ואין צריך לומר , שכך דינם של מי שעברו עבירות חמורות יותר , שעליהן נתחייבו כרת , מיתה בידי שמים או מיתת בית דין . עמדתו של אביי היא זו 6 שנתקבלה , ן 1 /_ 1 ו על ידי צ / יו ' הפוסקים ו . '\/ u \ tj \ היות שיהודי חילוני עובר על חלק לא מבוטל ממצוות לא תעשה שבתורה , יוצא לכאורה שעדותו צריכה להיות בלתי קבילה בבתי דין 7 המתנהלים על פי...  To the book