לסיכום , נראה שמודל ההלכה שהרב קוק מצדד בו הוא סגור ונצחי במהותו האידיאלית , באופן בלתי תלוי במציאות ההיסטורית , ואילו הרב עזיאל רואה את ההלכה כפתוחה לשינוי באמצעות תהליך המונע על ידי החלת עקרונות של סברה , הזוכים להכרה "מתוך" התחום של השיח ההלכתי , על טקסטים מהעבר ; על ידי כך , שבה ההלכה ומתחברת למציאות ההיסטורית התרבותית בת הזמן והמקום . האין זה מוזר שדווקא הרב קוק , שהוזמן מאירופה לכהן כרב בארץ ישראל בגלל המוניטין שיצא לו כמתון וכתומך נלהב של הציונות ( מוניטין שהיה בעוכרי יחסיו עם הישוב הישן האשכנזי בירושלים ) הוא שנקט עמדה הלכתית כה נוקשה , בעוד הרב עזיאל , שנולד וחונך בעיר העתיקה , בהקשר החברתי של הישוב הישן הספרדי , התגלה כפתוח לחידוש במסגרת ההלכה י ההנחה שביסוד שאלה זו היא , כמובן , שהמודרניות האירופית אמורה לעלות בקנה אחד עם פתיחות לחידוש , בעוד המסורתיות ה"מזרחית" כרוכה במחויבות לסטטוס קוו ההלכתי ה"נתון , " המחייב מבחינה הלכתית . אולם , כפי שנוכח הקורא בספר זה , הנחה זו עצמה היא שצריכה להיבחן מחדש . כפי שהזכרנו , אצל חלק ניכר מרבני אירופה התפתחה במאה התשע עשרה עמדה אידיאולוג...
To the book