הרקע העולמי והארצישראלי

בשלהי שנת , 1917 כאשר הועלתה השאלה של בחירת גוף מייצג לכלל היהודים בארץ ישראל , היו רק חמש מדינות באירופה ובעולם שהקנו לנשים זכות בחירה : פינלנד , נורווגיה , דנמרק , איסלנד ורוסיה הסובייטית . בתקופה הנדונה בפרק זה ( 1918-21 ) הצטרפו אליהן מדינות נוספות : בריטניה ואירלנד , לוקסמבורג ואוסטריה בשנת ; 1918 גרמניה , שוודיה והולנד בשנת ; 1919 צ'כוסלובקיה והונגריה בשנת ; 1920 ופולין בשנת . 1921 הקו המפריד בין המדינות שתמכו בזכות בחירה לנשים לבין המדינות ששללו זכות זו חצה את היבשת לשני חלקים : צפון ודרום . בכל החלק הדרומי של אירופה - בפורטוגל , בספרד , בצרפת , באיטליה , באלבניה , ביוגוסלביה , ביוון , בטורקיה , בבולגריה וברומניה - לא איפשרו לנשים להצביע . כך היה הדבר גם ברחבי אפריקה ובאסיה ( פרט לברית 2 המועצות . ( מבחינה גיאוגרפית , ארץ ישראל הייתה ממוקמת בתוך הגוש שלא העניק לנשים זכות הצבעה ; מבחינה תרבותית עמדתה הייתה מורכבת הרבה יותר . בנובמבר , 1917 זמן קצר לאחר הצהרת בלפור וכמעט שנה לפני תום מלחמת העולם הראשונה , החלו הפעילים הציונים בארץ במאמץ לארגן גוף 3 נבחר שייצג את הישוב בארץ ישראל ...  To the book