|
|
בפרק הקודם הרחבנו את הדיון בתפיסה העצמית של חכמי ארץ ישראל באשר לערך ולמשמעות של החיים בארץ . נוכחנו שעל פי אתוס זה ראוי לכל יהודי ויהודייה לחיות בארץ ; אולם אין ספק שהודגשה בו מרכזיותם של חכמי התורה , כמממשים באופן המלא ביותר את הערכים למענם קיים " הישוב . " חכמים אלו היו על כן הזוכים העיקריים בתמיכה מן הכספים שנאספו בחו"ל למען "הישוב" בארץ . עובדה זאת שיחררה אותם מתלות בגבירים מקומיים ; כפי שכתב עורך 'הלבנון , ' יחיאל ברי"ל , בשנת 11865 " עיני החכמים [ בארץ ] אינם נשואות רק להכסף המובא לידם מהעשירים [ המקומיים ... [ כי עיקר מחייתם הוא מכסף התרומה אשר יאספו הצירים והשלוחים ממזרח וממערב , ומכסף התמיכה הנשלחת מנדיבי לב בשאר ארצות " . ברי"ל המשיך וטען , שעצמאות כלכלית יחסית זאת הקנתה לחכמי ארץ ישראל עצמאות פוליטית הנהגתית רבה בהשוואה לחכמי התפוצות : בעריהם למושבותיהם [ שבחו"ל ] כל החכמים והרבנים , גם המורה והרב היושב ראשונה , כפופים ונכנעים בפני העשירים , ועשירי העם המה מנהיגי העיר . ובירושלים , וכשאר ערי אה"ק [ ארץ הקודש ] הנהגת העיר ביד החכמים - וביותר , ביד הרב היושב ראשונה ' . מדברים...
To the book |
|
|