|
|
לקראת סוף דבריי , ברצוני להעלות היפותיזה באשר לזיקה אפשרית בין השקפת העולם בנושא של ערך החיים בארץ , אשר איפיינה את האליטה הספרדית בארץ בחלק הראשון של המאה התשע עשרה , לבין הפתיחות והאהדה שאיפיינו את יחסה של אליטה זאת כלפי הציונות , בהמשך אותה 129 מאה . בכתבו על הדרכים שבהן התייחסה המחשבה היהודית המיסטית לעניין ארץ ישראל מנגיד משה אידל בין מנטליות "גיאוסופית" ( מיתית ) לבין מנטליות "מיסטית . " על פי מנטליות גיאוסופית , מקומות וזמנים קדושים הם נתון , ורק במסגרתם יכול האדם לחוות את החיים הדתיים במילואם . על פי מנטליות מיסטית , עיקר החיים הדתיים הוא בחוויות פנימיות , שאינן תלויות במקום ובזמן , אלא בהכנה ובהכשרה של היחיד לקראתן , באופנים המתאימים . מדבריהם של חכמים ספרדים בארץ בנושא החיים והפטירה בארץ ישראל ניכר שארץ ישראל הארצית ממשית , ולא ארץ ישראל כמטאפורה וכמשל , היא משאת נפשם ומוקד חיוני של עולמם הדתי הרוחני . בהתאמה , הם שוללים בתוקף השקפות שלפיהן ישנו תחליף כלשהו היכול לספק ליהודי בחו"ל חוויה דתית דומה או שוות ערך לזו העשויה לנבוע מן החיים בארץ . במונחיו של אידל , תורת חכמי הספרדי...
To the book |
|
|