ח. סיכום

ש' אסף תיאר מגמה בת אלף שנים של ניכור גובר בין "רבנים" ל"קראים , " הן במישור הסוציו היסטורי הן במישור ההלכתי נורמטיווי . עיוננו הראה , כי במצרים במאה העשרים נתהפכה המגמה : הצד השווה בתשובות ובפסקים של חכמי מצרים בתקופה הנדונה הוא היותם ניסיונות לאפשר , באופנים שונים , שילוב מחדש של המיעוט הקראי אל תוך קהילת הרוב הרבנית . למרות היפוך מגמה זה , נותרה בעינה הקורלציה הבסיסית שהצביע עליה אסף ביחס למצרים הקדם מודרנית , היינו : המיתאם ההדוק בין יחסים חברתיים תרבותיים חיוביים לבין קיום אופציות הלכתיות לנישואים בין בני שתי הקהילות . אם בעבר הקשר בין המציאות החברתית ובין ההלכה היה דיאלקטי עד כדי כך שקשה לעתים להבחין בין סיבה לתוצאה , הרי במאה העשרים נראה המצב מובהר יותר : תמורה היסטורית במעמדם וביחסיהם של הקראים והרבניים - בדמוגרפיה , בכלכלה , בתרבות ובמצב המדיני - קדמה לתמורה ההלכתית ועיצבה בעבורה תשתית תודעתית . במקרה שלפנינו , תגובת חכמי מצרים להתפתחויות המהירות במציאות החיים סביבם מתאפיינת לא כ"מודרנית" במובהק , אלא - אם ניתן לסווגה לסיווג כלשהו - כקלאסית . הם פעלו במסגרת המסורתית של הדיון ה...  To the book