|
|
עמדתו העקרונית האיתנה של הרב אליהו חזן בפולמוס סביב נישואי בית שאן הייתה אך הראשונה בשרשרת פסיקות חשובות בעניין הקראים , שניתנו על ידי רבני מצרים במאה העשרים . באביב תרע"ח נוספה חוליה בשרשרת זאת , כאשר שלושת הרבנים הבכירים של קהיר - הרב רפאל אהרון בן שמעון , הרב אהרון מנדל הכהן , והרב מסעוד חי בן שמעון - יצאו בפסיקה הלכתית משותפת , שלפיה כל קראי מצרי רשאי לבוא בקהל , אם יקבל עליו את אורח החיים הרבני . לא עלה בידי לאתר את הטקסט המקורי המלא של החלטתם , אולם בדיווחים ובפרפראזות של חכמים אחרים נשתמרו פרטים מרובים המאפשרים שיחזור עיקר טיעוניהם . נבחין תחילה בין הטיעון הפורמלי לטיעון המטריאלי שבדבריהם . הטיעון הפורמלי מכוון לסתור טענה שתגרום , כי מכלול התקדים ההלכתי השלילי מונע מן הפוסק בהווה לנקוט עמדה המתירה לקראים לבוא בקהל . רבני קהיר קובעים , כי אינם חייבים להתחשב בכל דעה ודעה של בעלי ההלכה במשך הדורות בסוגיה זאת -.כי הלא אנן פה בערי מצרים אתרייהו דרבנן קרישי הרמב"ם ורבינו אברהם הנגיד והררב"ז ומהריק"ש והרב [ מחבר שו"ת ] 'דרכי נועם' ומר כריה [ ובנו הנכבד ] הרב [ מחבר שו"ת ] 'גנת ורדים ,...
To the book |
|
|