ג. בין רבניים לקראים במצרים

בקובעו כי קבלת קראים לקהל מותנית באיפיונים רלוונטיים של קהילת מוצאם , הסביר הרב חזן כי כוונתו למידת עצמאותה יחסית לקהילת הרבניים . אם קהילה קראית מסוימת היוותה מסגרת אוטונומית , ולה רב , מוהל , מורים ומנהיגות משלה , וקיימה בעבור עצמה את מכלול הטקסים והשירותים הדתיים שנצרכה להם , ניתן לפסוק הלכה מתוך הנחה כי פעילויות אלה אכן קוימו בלא תלות במוסדות ובאישים של הקהילה הרבנית . כיוון שעל פי ההלכה הקראים פסולים לעדות , טקסים קראיים כאלה ( לרבות טקסי קידושין ) הם חסרי תוקף הלכתי . אם כך , מעולם לא נערכו בקהילה זאת קידושין שהם בעלי תוקף הלכתי תלמודי . ולכן , אם אשה שנישאה בקידושין קראיים והתגרשה בגירושין קראיים נישאה לגבר אחר וילדה לו ילדים - לא ייחשבו ילדים אלו לממזרים על פי ההלכה התלמודית . לפיכך , בקהילה כזאת לא היה יכול מעולם להיוולד ילד שמעמדו הוא "ספק ממזר . " כל בני הקהילה הנם איפוא יהודים הרשאים לבוא בקהל . בתארו את הקהילה הקראית במצרים בזמנו , מבהיר הרב חזן כי היא ( בניגוד , למשל , לקהילת קושטא ) אמנם מהווה דגם חי לקהילה קראית בדלנית מעין זאת : [ ... ] שהם רבים , ואינם מתקרבים כלל לכ...  To the book