|
|
דומה שמילות המפתח בהסבר שנותן הרב בן שמעון להצלחת מדיניותו הן אלו המתארות את השיקול שהניא את המתאבדים בכוח מלבצע את זממם , לאחר שנוכחו לדעת מה הם האפקטים החברתיים של יוזמתו "לפסוק לפי הספר . " כוונתי לחששם שמא העונש על התאבדותם יעטה חרפה עליהם , ועל משפחתם אחריהם . בנקודה זו , דיוננו נכנס לתחום שהפך טופוס חשוב באנתרופולוגיה מאז אמצע שנות השישים של המאה העשרים : כבוד וקלון . חלק ניכר מהספרות האנתרופולוגית מתמקד בכבוד הקשור בהתנהגות מינית או נובע ממנה , ובמיוחד בהשפעה הנודעת לטוהרה ( או לטומאה ) המינית של הנשים על כבוד הגברים . יחד עם זאת , ברור שכבוד וחרפה נובעים לא רק מהתנהגות מינית אלא גם ממגוון רחב של תחומי התנהגות . אבו זיד מתאר את החברה הבדווית המצרית ומדווח כי : אדם נחשב כבעל כבוד אם הוא מפגין יושר במגעיו האישיים , אם הוא מקיים את הבטחותיו ודבק במלתו , אם הוא מוחה כנגד עוולות ומסרב לציית לכל צורה של דיכוי , ואם הוא מגלה רצון ונכונות להגן על האינטרסים שלו כמו גם על אלה של קבוצת השארות שלו ושל שכניו . קלון , לעומת זאת , מיוחס לאלה שאינם מקיימים את הכללים של דרך = pK אלה שהם בלתי מהי...
To the book |
|
|