הנה כך הגיב הרב בן שמעון לתופעת ההתאבדות : שינסתי מותני וגמרתי בלבי לגדור את הפרץ הזה , אם יהיה ה' עמדי אשר הושיבני לכסא שופט . ובמקרה הראשון שבא לידי , אחר הבירור שאיבד עצמו לרעת מחמת רוגז וקצף ולא היה שיכור ומבולבל וכר , ' נתתי עליו חומר הדין ככל אשר כתב מרן מהריק"ש ז"ל . ולא נתתי אל לבי לתור ולחפש בדברי הפוסקים למצוא צד קולא , אשר אולי אמצאנה בדבריהם ז"ל . כי לבי הומה עלי מאד ... ועוד אחריו בזמן לא רחוק , אירע עוד מאורע שאיבד עצמו לדעת אשר נתברר לי עניינו , וגם עליו נטיתי קו הדין לכל חומרותיו בפרהסיא . ותהי העיר לחרדת אלהים . ' ) נהר מצרים , ' שם ) כפי שציינתי בתחילת דבריי , חכמי ההלכה השתדלו בדרך כלל למצוא פתח כלשהו שיאפשר להם לא לאפיין המתה עצמית כאיבוד לדעת במובן ההלכתי . כפי הנראה , זו הייתה גם מדיניותם של רבני קהיר שקדמו לבך שמעון . בדבריו הוא מדגיש כי הוא יודע היטב שבספרות הרבנית מצויים נימוקים בעד יחס מתון כלפי מקרים מעין אלו , וכי למרות זאת הוא נמנע במתכוון מלנקוט מידה מתונה זו . לאחר שהגיב בחומרה דומה גם למקרה התאבדות נוסף , הציבור היהודי נוכח לדעת כי מדובר בהחלטה שמקורה במ...
To the book