הרחבת תיפקוד בית־הכנסת

בבואם לעצב את אופי בית הכנסת כמוקד של עשייה דתית ושל קדושה , השונה במובהק מהווי חיי החולין של העדה , נסתייעו רבני מצרים בכך שיחס הציבור לבית הכנסת היה כבר מלכתחילה יחס של הדרת קודש . על בסיס יחס ראשוני זה ניתן היה לעצב הווי בו נתגשמו ערכים יהודיים חשובים , אשר לא ניכרו כמעט בחיי היום יום של העדה : א . חינון הדור הצעיר בית הכנסת כמקום הלימוד התורני הבלעדי לנערים 16 על רפיון העיסוק בתורה במצרים כבר עמדנו בפרק הקודם . והנה , מנהג עתיק בקהילות ישראל היה להקדיש את הזמן שמלאחר סעודת השבת ועד לתפילת המנחה לדרשה של רב הקהילה בענייני הלכה ואגדה . הרב אליהו חזן יזם שינוי בייעוד פרק זמן זה , אשר הוקדש מעתה ל"קריאה בתנ"ך ובמשנה , " כאשר ציבור המשתתפים מורכב מ"נערי בית הספר והרבה יחידים . " הרב חזן גא היה לדווח לקוראיו , כי מנהג זה , שתחילה נתמקד בבית הכנסת על שם הבארון יעקב הלוי מנשה ז"ל , נתרחב בהמשך גם לבית כנסת מרכזי נוסף , קהילת "אליהו הנביא . " מנימת דבריו ניכר שראה בכך הישג משמעותי . ואין פלא 1 זו הייתה המסגרת היחידה של לימוד תורה שנתקיימה בקהילת אלכסנדריה בעבור לומדים שמעבר לגיל ה "תלמוד תו...  To the book