לכאורה ניתן להציע קריטריון גנטי , ולומר , שכל צאצא למגורשי ספרד ופורטוגל שכותב בז'אנר תורני הלכתי , הנו פוסק ספרדי . אולם הצעה זאת ניתנת לדחייה על הסף על ידי תרגיל חשיבה פשוט : נעלה בדעתנו אדם ממוצא ספרדי מובהק , שמתוך הזדהות מלאה וכנה הצטרף ( דרך משל ) לתנועת חב"ד , למד בישיבותיה , הפנים את אורחות חייה ואת מסורת הפסיקה שלה , וכותב חיבורים הלכתיים ברוח התנועה . יהיה זה אבסורדי לטעון , שמוצאו הגנטי ממשפחה ספרדית הופכת אדם זה ל"פוסק הלכה ספרדי . " אדרבה . לא ואת בלבד , שלהיות צאצא למגורשים אינו תנאי מספיק להיותו של אדם פוסק ספרדי , אלא הוא אף אינו תנאי הכרחי לכך . השפעת התרבות הספרדית על קהילות ישראל בבלקנים ובארצות האסלאם הייתה רבה , הן בעקבות התיישבות הגולים בחלק ניכר מקהילות אלו , הן בשל קליטת השפעתם גם על ידי קהילות שאליהן לא הגיעו בפועל מגורשים . כתוצאה מכך , ישנם פוסקי הלכה רבים הנתפסים על ידי הציבור כספרדים ואף מגדירים עצמם כספרדים , שאינם כלל צאצאים למגורשים . חכמי יהדות בבל בעת החדשה הם דוגמא מובהקת לכך . יהודי בבל , ולענייננו כאן בגדאד , אינם ספרדים מבחינה גנטית . גלי ההגירה של...
To the book