פרק תשיעי: גורל ילדים ונוער בתקופת השואה

בפרקים הקודמים שמענו על שלילת זכויותיהם של מליוני יהודים ועל הוצאתם מחוץ לחברה ומחוץ לדרגת אנוש . למרות שמספרים מדהימים אלה מדברים בעד עצמם , אסור להסתפק במונחים של מסות אנונימיות , של המון בני אדם חסרי גוון , אישיות וייחוד אינדיבידואלי משלהם . בניגוד לשיטות לחימה בטכנולוגיות מודרניות — כגון שילוח טילים , הטלת פצצות או הפגזת האויב , כאשר בני האדם , החיילים והאוכלוסיה האזרחית המהווים "אויב" זה , אינם נראים בעין — כל אותם מעשים נוראים , שאנו מכנים בשם הכולל שואה , בוצעו ע"י בני אדם ונגרמו לבני אדם , שעמדו זה מול זה , עין מול עין , לא בסיטואציה של מלחמה אלא של רצח . מצד אחד — המבצעים הגרמנים ועוזריהם : אבות , אימהות , בעלים , שכנים ; חברים לשעבר מלחימה משותפת במלחמת העולם הראשונה , חברים לשעבר החל מגן הילדים , ביה"ס היסודי , התיכון האוניברסיטה : שותפים בעסקים וקולגים למקצוע ; ומצד שני — הקורבנות היהודיים . אבות , אימהות , בעלים , נשים , גברים , זקנים וילדים . מקרה הילדים עשוי להעמיד אותנו על מלוא המשמעות של תורת הגזע ומסקנותיה , שכן לגביהם לא ניתן היה להעלות , אפילו לכאורה , טענות כלכליו...  To the book