פרק שמיני חילוניות הומניסטית ותכנים דתיים בישראל

ההתלבטות בשאלת מקומם של תכנים דתיים בתרבות החילונית המתהווה בארץ ישראל כבר נמשכת שלושה או ארבעה דורות . הציבור החילוני נטה לדחות תכנים אלה , בייחוד בגיבושם ההלכתי . הדת היהודית נצטיירה לעיניו בדמות האורתודוכסיה של מזרח אירופה ושל היישוב הישן בארץ-ישראל , והוא הכיר בה , בדרך כלל , הן כמייצגת האותנטית היחידה של הדתיות היהודית , והן כמכשול בדרך התחדשותו של עם ישראל . ההלכה סמלה בעיני הציוני החילוני את הגלות במובנה הפנימי : גיטו המבטא רצון להסתגר מפני מלוא מרחב היצירה האנושית . הציונות היתה אמורה לגאול את עם ישראל גם מגלות פנימית זו . אבל מצד שני אי אפשר היה להינתק מן התכנים הדתיים . ראשית , בגלל שיקולים לאומיים "פוליטיים : " הציבור הדתי היווה חלק נכבד מן העם היהודי , ורוב ביהדות מזרח אירופה , שאותה בעיקר חשבה התנועה הציונית ליישב בארץ-ישראל . ועוד , בלי לגיטימציה של מנהיגות דתית לא יכלה הציונות לטעון בפני אומות העולם על הזכות ההיסטורית של עם ישראל בארצו . עובדות אלה אילצו את המחנה החילוני לתת מעמד מסוים להלכה בהגדרת זהותה ובקביעת אורחותיה של הציבוריות היהודית בארץ-ישראל . אבל עד מהרה נתגל...  To the book