|
|
שני הוגי הדעות שמשנותיהם נדונות בפרק זה י ' : ביניהם קירבה מבחינת הרקע התרבותי והפילוסופי , אבל נבדלים הם זה מזה הן בשיטותיהם כפילוסופים והן בעמדתם כלפי בעיות הקיום של העם היהודי בזמן החדש . פרנץ רוזנצווייג ויצחק יוליוס גוטמן פעלו על רקע נסיונם של יהודי גרמניה במחצית הראשונה של המאה העשרים . השקפותיהם כפילוסופים נתגבשו מול הירושה האידיאליסטית של גרמניה במאה התשע עשרה , ומול ראשית התפנית אל האכסיסטנציונליזם . הם הושפעו באורח ישיר ממורה גדול אחד - הרמן כהן . אף השקפותיהם על עם ישראל ותורתו נתגבשו מול התנועות הגדולות שהתהוו ביהדות גרמניה במשך המאה התשע עשרה : הניאו אורתודוכסיה , הליברליזם הריפורמי והזרם ה"חיובי היסטורי" בתווך . אבל כבר הם עמדו גם מול האתגר של הציונות , שהתיחסה אל היהדות קודם כל כאל הווייה חברתית מדינית של עם . אי שביעות רצון מן ההגות הכללית והיהודית של קודמיהם מורגשת אצל שניהם . בקרתיים הם ביותר כלפי האידיאליזם הפילוסופי , המתנכר לסבלות הקיום של היחיד , וכלפי ההגות הדתית היהודית מודרנית , בגלל חלקיותה וצמצומה . שניהם שאפו לשוב לחיים שלמים של אדם יהודי , שאנושותו ויהדותו ...
To the book |
|
|