א השאיפה לחדש את היהדות כתרבות לאומית שלמה , דוגמת התרבויות הגדולות של עמי אירופה , מאחדת את ההגות הציונית לזרמיה . שותפים לה גם הוגי דעות של הציונות הדתית . אולם הניגודים שנתגלו בפירושו של המושג "תרבות יהודית לאומית" חוצים את קו העימות בין נקודת הראות הדתית לכתחילה לנקודת הראות החילונית לכתחילה . גם בהגות שהגיעה אל הציונות אחרי שברון האמונה ופריקת עול תורה ומצוות נתגלו גישות סותרות לשאלה על המאפיינים שצריכים לייחד תרבות לאומית יהודית בעתיד , ועל הקשר שצריך או שיוכל להתקיים בין מאפייני הייחוד בעתיד למאפייניו הדתיים בעבר . קשת הגישות נפרשה בין הסיסמה המהפכנית הקוראת ל"שינוי ערכין , " והמחפשת את הרציפות עם העבר דרך תנועות מרדניות שהיהדות הדתית "הרשמית" '' כיסתה '' עליהן , לבין סיסמת הרציפות הישירה בהנחלת המורשת היהודית מדור לדור , למרות התמורה מהשקפה ואורח חיים דתי להשקפה ואורח חיים חילוני . משנותיהם של אחד העם וח '' נ ביאליק הן הביטוי המעמיק ביותר והמשפיע ביותר להגות שחיפשה את הפתרון ברציפות התכנים החיוביים המונחלים מדור לדור . שאלת השאלות היתה לגביהם : כיצד להתגבר על התהום המתרחבת בין ...
To the book