ג. מעמדו של התלמוד הבבלי

במאה השישית ובמחציתה הראשונה של המאה החמישית לפני הספירה התחוללה תמורה בחייו של עם ישראל . בשנת 586 נכבשה ירושלים וחרב מקדש שלמה . בטלה ריבונותה של ממלכת יהודה ואחרון המלכים לבית דוד הלך בגולה לארץ בבל יחד עם רוב עמו . 135 שנים לפני כן נחרבה ממלכת ישראל ועשרת השבטים שלה הוגלו על ידי הפולש האשורי , ומקומם לא נודע עד עצם היום הזה . גולי בבל שרדו את הפורענות והמשיכו לקיים בנכר חיים לאומיים , כשהם מייחלים לשוב הביתה . משנפלה ממלכת בבל נקרתה לפניהם ההזדמנות להגשים את חלומם ורבים ( אף כי לא כולם ) שבו למולדת . שבי ציון אלה היו שונים מאבותיהם בני יהודה ובנימין ושבטי ישראל האחרים שהכרנו בימי בית המקדש הראשון . הם השליכו מאחורי גוום את אלילי העמים השכנים , ופולחנם נעשה מונותאיסטי במלוא מובן המלה . אז גם נולד מוסד בית הכנסת והם דחו כל התחברות וכל מעורבות בחייהם של גורמים זרים " ) לא לנו ולכם לבנות בית לה , "' השיבו לשומרונים . ( שינויים אלה היו פרי שנות הגלות , הגעגועים וחשבון הנפש שעשו בעזרתם של מנהיגים רוחניים בעלי שיעור קומה כיחזקאל , חגי , זכריה ומלאכי - הנביאים , זרובבל בן שאלתיאל מזרע המלו...  To the book