ב. סמכותה הבלעדית של הקהילה הבודדת

לעתים קרובות אנו קוראים על "ריבונות" הקהילה היהודית ( בפרט זו של ימי הביניים , ( או על היותה "מדינה בתוך מדינה . " אולם קהילה איננה מדינה וריבונות אינה נמנית על תכונותיה . כלל ידוע הוא , שאין הבריות נוטים לציית לזולתם , אלא אם כן הוכרחו לכך . היכולת לכפות מרות בכוח הזרוע והאיום להפעיל כוח כזה נגד הסרבנים היא התכונה הראשונה במעלה של המדינה ושמורה רק לה . בהגדרת מושג "המדינה" מודגשת הזהות בין השלטון המדיני ( או שלטון המדינה ) לבין הריבונות . כל שאר הארגוניים החברתיים חסרים תכונה זו , ובלא קשר לגודלם ולהיקף פעולותיהם הם מוגדרים כגופים וולונטריים . חבריהם מקבלים את מרותם ומצייתים למנהיגיהם וחוקיהם כל עוד רצונם להמשיך ולהשתייך למסגרת . גם המדינה זקוקה למידה מכרעת של הסכמה והזדהות עם קיומה ואופי משטרה , שאם לא כן תכלה במוקדם או במאוחר . המדינה מחפשת הצדקה מוסרית וביסוס חוקי לעצם קיומה , למערכת המינהל שהיא מקיימת ולפעולותיה . הקדמנו דברים אלה כדי להבהיר שהקהילה היהודית הייתה בראש ובראשונה גוף וולנטרי . לא עמדו לרשותה כוחות מזויינים שיאלצו את בניה לציית לצוויה ולהוראותיה ולבצע את החלטות העומדי...  To the book