ו. דינא דמלכותא דינא

האוטונומיה היהודית בכל תחומי החיים ( המשפט והשיפוט בכלל זה ) היא אבן יסוד בהוויה היהודית בפזורה . נראה שהערובה להישרדות הקולקטיבית של היהודים בכל אתר ובכל זמן נעוצה באוטונומיה , ושלילתה המיטה אסון על עצם הקיום הלאומי . אך האם אפשר היה להתעלם לחלוטין מקיומה של מערכת המשפט הנהוגה בארץ בה התיישבו , לפסול כל זיקה של הפרט היהודי לערכאותיה ולאטום את הקהילה היהודית בפני השפעות של הסביבה הנוכרית ? שאלות אלו לא התעוררו , ולא יכלו להתעורר , בימי הבית הראשון והשני בעת שעם ישראל ישב בארצו . הדבר נכון במיוחד בתקופות של שלטון יהודי ריבוני ; אך גם בימי הכיבוש הפרסי , היווני והרומי הרוב היהודי המוחלט בארץ ישראל הבטיח בלעדיות של המשפט והשיפוט היהודיים . המציאות ההיסטורית המיוחדת , כשרובו המכריע של העם חי בגולה בחסות ריבונית של שלטון זר , שינתה את פני הדברים כבר בימי המשנה והתלמוד . כך נדרשו חכמי התקופה - התנאים והאמוראים - לדון בכוחו המחייב של החוק הנוכרי ובשיטה המשפטית האחרת , הנהוגה מחוץ למערכת האוטונומית השיפוטית היהודית . דיון זה מצא ביטויו בעיקרון שקבע שמואל , אמורא בבלי בולט בן המאה ה , 3 "דינא ...  To the book