ח. התגיירותו של בודו־אלעזר

בשנת , 839 שנתיים לאחר הדחתו של אגוברד ושנה לפני מותו , התגלתה תופעה חריגה הקשורה למערכת היחסים בין היהודים והיהדות לבין שכבות העילית של החברה הנוצרית . דיאקון , אחד האנשים הבכירים בארמון הקיסר ואיש כנסייה בשם בודו , ( Bodo ) התגייר מטעמי שכנוע עמוק , ואף יצא במאבק נוקב נגד אמונתו הקודמת . הייתה בכך במובן מסוים , אנטי תיזה לאגוברד : שניהם אנשי כנסייה בכירים , שניהם מבני מעלה המעורים היטב בהליכות המדינה , שניהם משכילים ושניהם הציגו עמדות קיצוניות ביחס ליהדות . אולם בעוד שהאחד ראה בה אויב שאין להתפשר עמו , האחר הפך אותה לאמונתו ולדרך חייו . בודו ביקש רשות מהקיסרית יהודית לערוך מסע צליינות לרומא . ככומר החצר היה בן אצילים אלמאני זה אהוד מאוד על בני הזוג המלכותי , שאכן נתנו לו את מבוקשו והרעיפו עליו מתנות למכביר . הוא הופיע ברומא בראש פמליה של מלווים , שקרו בה מעשים חריגים : בסיועם של יהודים מקומיים הוא התגייר , מכר את מלוויו לעבדות ונמלט יחד עם בן אחיו ( שאף הוא התגייר ) לסרגוסה שבספרד המוסלמית . כאן הם נימולו , גידלו שיער וזקן ולבשו את האבנט היהודי , שהשלטונות חייבו ללבוש . בודו נקלט היט...  To the book