ט. גזירות דגוברט

פגיעתן של גזירות כילפריק ב 582 לא הייתה רעה במיוחד . היהודים למדו לחיות איתן , ולכל היותר הן היו אות מבשר רע לבאות . בסוף המאה ה , 6 ובעיקר בראשית ה , 7 החלה נושבת רוח רעה מכיוון הארץ שמדרום לפירינאים . בשנת 589 נפל דבר בממלכה הוויזיגותית : המלך רקרד ( Reccared ) קיבל על עצמו ביחד עם רבים משריו את הדת הקתולית . מעתה עבר השלטון בפועל לידי הקלרוס הקתולי ולוועידות הכנסייה שהיו מתכנסות לעתים מזומנות בבירת הממלכה , טולדו . הם שקבעו , למעשה , את דרכה של המדינה . עבור יהודי ספרד היה בצעד זה משום אסון . החל גל של רדיפות , אשר בניגוד למה שקרה בגאליה הפראנקית יושמו על ידי השלטונות החילוניים . שיאן של הרדיפות היה בשנת , 613 בימי המלך סיסיבוט , ( Sisibut ) כאשר נגזרה גזירת שמד כללית על היהודים , וזו גרמה להמרת דת המונית מאונס . האנוסים ששבו מאוחר יותר לדת ישראל נרדפו עד חורמה . רבים מיהודי ספרד פנו צפונה - חלקם לספטומניה , שעל אף שהייתה בשלטון הוויזיגותים , לא סבלה מן הגזירות , ויתרם - לתחומי הממלכה הפראנקית . כרוניקות בנות הזמן מספרות , שמלכי הפראנקים ניסו לנצר פליטים אלה כדי לא להיראות כקתולי...  To the book