מבוא לחלק הרביעי

של המלחמה הקרה הביא לגל של ספרות אופטימית בדבר האפשרות של קץ . דיברו על סופן של המלחמות רחבות ההיקף ( major wars ) ואפילו של גדולות , ' ועל ראשיתו של 'סדר עולמי חדש , ' כפי שהכריז הנשיא בוש לאחר מלחמת המפרץ , או כפי שכתב פרנסיס פוקימה כאשר דיבר על 'קץ ' ו'קץ האידאולוגיה' עם נפילת הגוש המזרחי ו'ניצחוך המערב . האמירות ביטאו תחושה כי הכלכלה הליברלית השיגה ניצחון מוחץ על פני זו הסוציאליסטית , וכי מעתה שלום ושלווה ישררו בעולם . ( Fukuyama 1989 ) האומנם לקבל את הגישה האופטימית על אודות חברה בלא מלחמה ? כלום צדקו מי כי הדינמיקה העולמית תיקבע על פי מכניזמים 'מרוככים' בעלי אופי כלכלי , על פי מכניזמים צבאיים 'קשים ? ( Burk 1998 ) ? ' האם גם תם עידן מדינת השקועה במלחמה , והחל עידן חדש המאופיין בצמיחתם של ארגונים העוסקים בסוג חדש של בעיות שפתרונן אינו מצריך כלל מלחמות ? חלק מהאופטימיסטים אפילו דיברו על צבאות עושי שלום , ( peace-making armies ) כאלה על משימות הומניטריות , ועל מניעת מלחמות , ממש כפי שעושה רפואה ביחס למחלות אפשריות . זה נראה אולי כחזון אחרית הימים , ועם זאת אי להתעלם ממגמה של מעורב...  To the book