אבנר בן־עמוס, אילנה בית־אל חינוך לצבאיות ולהנצחה טקסי זיכרון לאומיים בבתי ספר בישראל

העיקרי של מערכת החינוך בעולם המודרני הוא להכשיר את תלמידיה כראוי בעולם המבוגרים . לעתים הדגש הוא על צורכי החברה שבתוכה התלמידים להשתלב , ובמקרים אחרים תשומת הלב מופנית לפיתוח אישיותו התלמיד , אך הפנים , של המחנכים ושל התלמידים , מופנים תמיד לעבר העתיד יהפכו הנערים והנערות לאנשים בוגרים , היכולים לפרנס משפחה , ולתרום לחברתם . גם מערכת החינוך הישראלית פועלת בהתאם לעיקרון הזה , אלא העתיד' במדינת ישראל פירושו בעבור מרבית האוכלוסייה גם שירות בצבא . זה , האופק המבצבץ מיד עם סיום 12 שנות לימוד אינו חיי האזרחות — לימודים או יציאה לחיי עבודה — אלא השירות הצבאי . השירות הצבאי הוא יותר מאשר פרק זמן מסוים שהמגויסים מעבירים . בדומה הקתולית באירופה של ימי הביניים , הצבא כארגון נוקשה וכגוף המייצג ערכים מסוימת הוא גורם מרכזי המשפיע על החברה הישראלית כולה . את הקשר הזה בין צבא וחברה היטיב להגדיר ברוך קימרלינג כ'מיליטריזם אזרחי , ' חודרים שיקולים והנחות יסוד צבאיים או כאלה המוגדרים כנובעים מצורכי לאומי , ' להלך הרוח הכללי , והופכים למובנים מאליהם ולבעלי קדימות ביותר ( קימרלינג . ( 129 , 1993 אחד הסממנים...  To the book