מבוא לחלק השלישי

האדם היו תוקפניים מטבעם לא הייתה למלחמות היסטוריה ולאלימות שונות . אם למלחמות סיבות תרבותיות , הרי שגם מניעתן היא עניין של ולמידה . הסוציולוג הגרמני המפורסם נורברט אליאס ( Elias 1982 ) תיאר את הציוויליזציה כתהליך שבו האלימות מודרת מחיי היומיום , מופקעת מהחברה בין בני האדם , נסוגה אל הקסרקטינים ואל החיילות המקצועית והופכת בין מדינות . אליאס הציג חוקיות חברתית מכניסטית למדי , אלא שהוא עצמו ספקני באשר לאפשרות שדחיקת האלימות החוצה תביא לשלום , לשקט . אכן , המאה העשרים העקובה מדם הוכיחה עד כמה מוטעית הייתה כי המלחמה יכולה להיעצר בגבולות , ולהתרחש 'אי שם' מחוצה להם מבלי על חיי היומיום ומבלי שתיפגע האוכלוסייה האזרחית . מה גם שמדינות לכונן שלום באמצעות הסכמים מדיניים , אך שלום שכזה אינו בהכרח שלום . ובכלל , עוצמתן הרבה של המדינות במאה העשרים הביאה במקרים רבים מדינתי רחב היקף שנבע מהמונופול שהמדינות רכשו על אמצעי האלימות ומהשימוש שעשו בהתפתחויות הטכנולוגיות . נוכח כל זאת , יש מקום , עד כמה ניתן באמצעות חינוך לשלום , לשוויון ולרב תרבותיות לבלום אלו ? שקיוו , ברוח המסורת הליברלית של המאה השמונה ע...  To the book