|
|
: קצינים בפוליטיקה הישראלית מסורתי היה הצבא אחד המאגרים למנהיגות פוליטית . זה קרה לא רק במדינות מתפתחות שבהן הצבא או חבורה מקציניו תפסו את השלטון האזרחי , אלא גם בדמוקרטיות ותיקות , ששם יש טפטוף של גנרלים בדימוס אל המפלגות הפרלמנטריות הממשל . ישראל , אף שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית יציבה למדי , חריגה מבחינה זו . שלה המושג 'טפטוף' אינו מבטא נכונה את הדפוס הקיים . בכל אחת מ 15 מערכות הבחירות שנערכו בה מאז הקמת המדינה ב , 1948 נכנס לכנסת מספר רב של במילואים , לרוחב המפה הפוליטית ובעיקר לאגף השמאלי של הבית . מאז שנות השישים \ W 0-r > בממוצע מחברי הכנסת הם קצינים בכירים במיל' ( הכוונה רק לקצינים פרופסיונליים , שהשתחררו מהצבא בדרגות אל"מ ומעלה , שהרי רבים מאזרחי המדינה קצינים במיל , ' אך שירותם הצבאי לא היה ק ריירה מקצועית . ( מתוך השרים בממשלה מהווים כ , 20 % ומתוך שלושה ממלאי התפקידים r » ow , 7 בממשלה — ראש הממשלה , שר הביטחון ושר החוץ — אחד בדרך כלל ואפילו שניים , הם אנשי צבא . ( Peri 1983 ) כך היה גם בממשלתו של אהוד ברק , שהושבעה ביולי . 1999 לתופעה מיוחדת זו , ייצוג היתר של אנשי צבא פרופ...
To the book |
|
|