מודל ההשפעה הכפולה וחילונה של השירה העברית

לייחודה של סיטואציה ספחתית היסטורת ולהשלכותיה המוזקויות פושניות א בהרצאה באסיפת "חובבי שפת עבר" באודיסה ב , 1912 במלאת עשרים שנה למותו של יל"ג , ניסה ביאליק להצביע על בעיית היסוד בהתפתחות השירה העברית החדשה , הקשורה , להערכתו , בשאלת המסורת וההשפעה . בצורה תמציתית , אך ברורה ומגובשת , הציג ביאליק תפיסה של אבולוציה ספרותית , המזכירה במידה רבה את תפיסת האינטרטקסטואליות שפיתחה ג'וליה 1 קריסטבה בצרפת בשנות הששים ואת התיאוריה של ההשפעה שפיתח הרולד בלום בארצות הברית בשנות השבעים : אין לנו חוט השדרה בספרותנו . כל תקופה ותקופה היא חוליה בפני עצמה , בלי שום קשר עם התקופה שקדמה לה . מששת גיבורי השירה שהיו מר' שמואל הנגיד עד אלחריזי , שנשכחו מלב , נמצאת קרחת גדולה של 400 שנה . אצל כל העמים הבריאים והשלמים , החיים חיי עם בעל מרכז קבוע , יש מסורה בספרות . דור יורש דור , כל משורר מאוחר מושפע מן השירה שקדמה לו , והמשורר שאחריו יושפע ממנו , ולכן , כשאנו קוראים את פושקין , בעל כרחנו אנו קוראים בתוכו את דירז'בין וז'וקובסקי , יען כי יש בפושקין הרבה משלהם . אולם אנו , העלובים , הנודדים הנצחיים [ ... ] אי...  To the book