פרק ששי תמורות ברעיון המשיחי

שינויים מקבילים חלו בנוגע לאמונה במשיח . הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים לא הטילה ספק , או על כל פנים לא הביעה ספק בריש גלי , בתפישה המסורתית של משיח אישי צאצא מבית דוד , שיהיה המושיע המעותד של עם ישראל ויחזירו למולדתו העתיקה . הפצת הרעיון המשיחי נחשבה בעיני הפילוסופים היהודים של ימי הביניים כאחת הדרכים להכשרת ימות המשיח . הפילוסופיה היהודית החדשה נטשה את הגירםה הפרסונאליסטית של הרעיון המשיחי , ודיברה על ימות המשיח כעל חזון מוסרי מעיקרו , אשר יאחד את האנושות כולה בחיים של צדק ויושר . אמנם ראשוני הפילוסופים היהודים בעת החדשה כמעט ולא התעניינו ברעיון המשיחי . לא מנדלסזון , וגם לא רנ"ק אחריו , עסקו בו בהגותם . ואולם אחר כך תפס , למרבה הפלא , מקום מרכזי דווקא במחשבה היהודית הלא אורתודוקסית , שניסתה לפרשו כחזון מוסרי כלל אנושי או לזהותו עם האמאנציפציה . זו היתה בעיניהם התגלמותם של ימות המשיח . פילוסופי הדת היהודים במאה ה , 19 מש . הירש ועד ה . כהן , ראו במשיחיות את התפשטותה של דת ישראל בקרב אומות העולם ( כשהנצ רות נתפסת על ידם כמתווכת או מכשירה את הקרקע , ( שתגשים חירות שלמה ביחסי אנוש ...  To the book