'' תיאולוגיה" - משמע "תורת האלוהות , " המדע על האל . בתור שכזו היתה נושא לעיון פילוסופי בכל הדורות , אולם לדיסציפלינה שיטתית נהפכה , כאמור , בעיקר רק בהשפעת הכנסיה הנוצרית . כפי ששמה מעיד עליה , היא נועדה מלכתחילה לעסוק בתחום מיוחד ומוגדר של הפילוסופיה - בסוגיית האלוהות , ובשטח זה הציבה לה כמטרה ראשית בירורן של ארבע שאלות יסוד : . 1 מהות האלוהים ; . 2 ההוכחות למציאות האלוהים ולהכרתו ; . 3 תארי האלוהים ; . 4 יחס האלוהים לעולם ולאדם - בריאה , התגלות , גאולה , השגחה , גזרה קדומה , נסים , נבואה וכו . ' בהמשך לא נשארה התיאולוגיה צמודה לעניינים , הקשורים ישירות בסוגיית האל , אלא הרחיבה את מעגלי עיוניה גם על תחומים יותר כלליים של הדת , כגון תפילה ופולחן , רצון חופשי , חטא , חזרה בתשובה , בעיית הרוע , השארת הנפש , מעמד המלאכים וכדומה . כן הקדישה מקום נרחב ביותר להרמנויטיקה של כתבי הקודש , וגם לעניינים של אתיקה . במחשבה היהודית , מימי הביניים ואילך , תפסה , למשל , השאלה של טעמי המצוות מקום חשוב . המונח "תיאולוגיה" הופיע לראשונה ב"פוליטיאה" של אפלטון : " דפוסי הספורים אודות האלים , '' אבל עיונים...
To the book