פרק שביעי הכרה מול אמונה; אוטונומיה מול הטרונומיה

עד כאן התרכז הבירור על הקשרים שבין פילוסופיה ודת , בבעיה ההכרתית , בסוגיה של ידיעה מול אמונה . אך לסוגיה הזאת גם היבט נוסף - היחס בין ידיעה המושגת באמצעות התבונה לבין ידיעה המושגת באמצעות ההתגלות . ההשקפה הראשונה נכרכה במשך הזמן במגמה הקרויה "תיאולוגיה שלילית / ' זו השוללת מן האלוהות את כל התארים והדימויים האנתרופומורפיים , ואילו ההשקפה השניה נכרכה במגמת " התיאולוגיה החיובית , " הואיל והתייחסה בחיוב לקיומו של אל פרסונאלי , המתגלה לאדם . במחשבה היהודית צפו בשטח זה אי אלה קשיים עיוניים מחמת שלילת גשמיותו של האל מצד אחד וראייתו בתור "אל חי" ומתגלה , מצד אחר . ההבחנה הזאת הקצתה מקום של חשיבות גם לבעיה המוסרית , כלומר לשאלה של אוטונומיה מול הטרונומיה : האם תוקפן של נורמות מוסר נובע מפעילותו השכלית העצמית של האדם , דהיינו נשען על קריטריון אנושי פנימי , או שהוא נגזר מציווי אלוהי , כלומר , קריטריון חוץ אנושי ? בהקשר זה מתעוררות כמה בעיות , מן הקשות ביותר , שעל מלוא משמעותן עמדה המחשבה הפילוסופית רק מאז ימי קאנט . אליבא דקאנט , חוק מוסרי הוא זה שהוא אוטונומי , ואינו כפוי על האדם מבחוץ . לפי תפי...  To the book