פרק חמישי האוגד בלשון הדתית

בארבעת ההיגדים , ששימשו כנקודת מוצא לבירור הבעיה האפיסטמולו גית שבסעיף הקודם , שימש האוגד כמקשר בין הנושא לנשוא . הפונק ציה שלו היתה דקדוקית , והיא שהפכה אותם היגדים , מבחינת מיבנם הצורני , לפסוקי חיווי . אך לאמיתו של דבר שונה מעמדו של האוגד בלשון הדתית . אמנם בשפה העברית העניין הזה קצת פחות ברור , הואיל ולאוגד האופייני של השפות האירופיות is - באנגלית , 1 st בגרמנית וכן הלאה - אין בזמן הווה מקבילה מדוייקת בעברית ומשתמשים במלה " הוא" " ) היא , ( " שלפרקים אפשר גם להשמיטה . אבל אין בזה כדי לשנות את האספקט העקרוני שיידון להלן . נדגים את הבעיה הזאת , שהיא בעלת חשיבות מרובה לתפיסה הדתית , באמצעות השקפותיהם של היגל , פויארבאך ורוזנצווייג . בשיטתו הספקולאטיווית של היגל היתה האמת הנושא של הפילוסו פיה . לכן דיבר עליה כעל סובייקט , ויכול היה לנסח פסוקים כגון "האמת היא המכלול , " "האמת היא הרוח המוחלטת , " "האמת היא האלוהים" וכן הלאה . בכל הפסוקים הללו היה הנשוא , הפרדיקט , בבחינת אידיאה , שחושבים אותה , ולכן היתה הפונקציה של האוגד דקדוקית גרידא . הנשוא מבטא את הנושא , ובלעדיו יהיה הנושא חסר ת...  To the book