משובה ישראל ובוגדה יהודה

אולם יש הבדל מהותי בין יחסו של ירמיהו ל '' שובבות" התעייה של בני ממלכת ישראל , אשר בימיו כבר נשאו עונשם והיו בגלות , ובין יחסו לתעייתה של יהודה , שלא למדה מאומה מן הנסיון של אחותה הצפונית : " צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה . יהודה" ( ג , יא . ( ההבדל הוא ברור : ישראל רק תעתה , בעוד שיהודה בוגדת בידיעה ובהכרה מלאה : ... " מראית אשר עק \ תה משבה ישלאל ? הלכה היא על כל הר גבה לאל תחת כל עץ רענן ותזני שם . ואמר : אחרי עשתה את כל אלה אלי תשוב , ללא שבה . ותרא בגודה אחותה יהודה , ואלא כי > אתספרכריתתיה 1 ותזן גם היא ... וגם בכל זאת לא שבה אלי כגודה ^ חותה יהודה 3 כל לבה כי אם בשקר ? אם ה . "' ( ירמיהו ג , ... ו-י ) לעומת ישראל , "משובה"ה התועה , רואה ירמיהו את יהודה הבוגדת כמסרבת להכיר בתעיותיה ומנציחה אותן : ... " היפלו ולא יקומו , אם ישוב ולא ישוב ! מדוע שובבה העם הזה ירושלס משבה נצחת , החזיקו בתרמית , מאגו לשוב ! הקשבתי ואשמע לוא כן ידברו , אין איש נחם על רעתו לאמי : מה עשיתי ? כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה " . ( שם ח ד . ' בולט כאן השימוש הכפול והמשחק המתמשך בשורש שוב : אם ישוב ( האם מי שי...  To the book