|
|
את ירמיהו הנביא , שהיה רועה את הצאן במדבר ככל בני כפרו ענתות כבר הזכרנו בספר זה כמה וכמה פעמים . אין ספק שהוא הכיר היטב את כל הנופים שתיארנו לעיל ואת כל הבעיות והאתגרים שנופיס אלה מעמידים בפני הנודדים במדבר . אכן , כל אלה משתקפים בספר ירמיהו הרבה יותר מאשר בספרי הנביאים האחרים , ולא רק במשל ובסמל , אלא גם בעצם סגנונו המיוחד של הנביא . כדוגמא ראשונה נחזור אל קטע שככר הבאנו לעיל בפרק הקודם ; " צאן אבדות היי עמי , לעילזם התעום , הרים שובבום , מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם . כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם , תחת א ( ץר חק \ או לה ' ? וה ק- & ומקלה אבותיהם ה . "' תמונה חיה זו איננה מקרית בספר ירמיהו . אדרבא , היא מסכמת הלךמחשבה הניכר ברוב תיאורי חטאת העם בפי הנביא הזה : צאן העם חטאו לחי בכן שעזבו אותו והלכו לנוע בשבילים זרים ולחפש אלוהי נכר . בפסוקים אלה נשמעת מפי הנביא נימת הצדקה : עיקר האשמה היא ברועים , מנהיגי העם . הצאן לא היו עוזבות מעצמן את הנוה הטוב אשר רעו בו בשלווה , אלמלא הרועים אשר מעלו בתפקידם וניהלו את הצאן בנתיבות הנכר המתעות , עד שהם עצמם איבדו את חושיהם ולא ידעו דרכם . בתמ...
To the book |
|
|