והולכתיה המדבר ודברתי על לבה

אולם כאשר קצה נפשו של ירמיהו בחטאת העם , הוא מביע שאיפה להרחיב את אזורי המרעה גם על פני אזורים חקלאיים , בהינבאו על התפשטותם בעתיד גם באזור ההר : " כה אמר ה ' צבאות : עוד יהיה במקום ה ^ ה החרב מאיו אלם ועד בהמה ובכל עריו 9 $ יעים מלבצים צאן : בערי ההר , בעלי השפלה ובעלי הנ ^ ובאלץבממןובקביבי ייישלם ובעלי י הודה עד תעם נה הצאן על ידי מוגה אמר ה . "' ( שם לג , יב-יג ) העדפה זו של חיי הרועים בישראל על פני עבודת האדמה של האיכר מסתברת לא רק מאורח חייו של ירמיהו . נראים הדברים , שהוא שואף להחזיר את העם אל חיי הרועים כיוון שהבעיות של גידול היבולים הן הן שפיתו את האיכר הישראלי ללמוד אצל החקלאי הכנעני את עבודת האלילים וכתוצאה מכך להינתק מן האמונה באל האחד . זהו , ככל המסתבר , גם הרקע ל"דוגמה האישית" שהראה ירמיהו לעם במסורתם של בני יהונדב בן רכב : " הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' בימי יהו ^ קים בן יאשיהו מלך יהודה לאמר : הלוך אל בית הרכבים ודברת אותם וסבאותם בית ה ' אל אחת הלשכות והשקית אותם יין . ו ^ קח את מאזניה בן ירמיהו בן סבצליה ואת ^< חיו ? א ת כל בניו ? את , כל בית הרכבים , ואבא אתם בית ה ...  To the book