סיום

הקטסטרופה שהחלה ב 30 בינואר 1933 לא נפלה על הציבור היהודי כרעם ביום בהיר . האנטישמיות , שהתמסרה בגרמניה הקיסרית כאידיאולוגיה חילונית ובתנועה פוליטית , החריפה במידה בלתי צפויה בארבע עשרה השנים הסוערות של רפובליקת ויימאר . היהודים שחיו בגרמניה , בין אם הגדירו עצמם כיהודים גרמנים או כגרמנים יהודים , בין אם היו מודרים ופגיעים כפליים כ ' אוסט יוךן , ' לא יכלו להתעלם מכך . ההבחנה בהתפתחות הזאת עיצבה באופן מכריע את תודעתם האישית והקולקטיווית וקבעה את התנהגותם במעשה ובמחדל . תופעות פוליטיות שליליות אלה היו כמובן רק מרכיב אחד - גם אם חשוב - בקיום היהודי בגרמניה שלפני . 1933 היו גם צדדים חיוביים , שפירנסו לא מעט ציפיות ותקוות . השיוויון האזרחי המלא של היהודים נקבע בחוקה . מספר ניכר של יהודים גרמנים זכו להכרה ולתהילה בתרבות ובמדע . סופרים ומשוררים יהודים , מוזיקאים , שחקנים ובמאים , עיתונאים ופרופסורים בלטו בנוכחותם בזרמים האוונגרדיסטיים פרוגרםיוויים בתרבות ויימאר . רק מעטים היו ערים בשעתו לעובדה שתרבות זו פרחה בעיקר בברלין ובכמה ערים גדולות אחרות , והגיעה רק לשכבה מצומצמת של הבורגנות הגרמנית ה...  To the book