פרק שנים־עשר חיי התרבות היהודיים תחת שלטון הנאציונל־סוציאליסטים

בשנת 1933 ברח המשורר קרל וולפסקל ( 1948-1869 , Karl Wolfskehl ) מגרמניה הנאצית , ומן הגלות פנה בשיר רווי מרירות 'אל הגרמנים . ' בשיר מחאה עצוב זה הוא טוען , שעם עוזבו את ארץ הולדתו מגיעות לקיצן אלף שנות היסטוריה גרמנית . אורחות חייכם היו אורחותי כמוני כמוכם במעלה ובמורד קשור נקשרנו לבל יינתק , קטן כגדול , גדול כקטן : הייתי גרמני והייתי אני . נוף גרמני הוליד אותי , פת גרמנית אכלתי לשובע , יין גרמני מחבל הריין אלף שנים תסס בעורקי ' . וולפסקל נתן ביטוי לגאוותם הפגועה של יהודי גרמניה אשר היו המומים ונדהמים מתפיסת השלטון על ידי הנאציונל סוציאליסטים , שנוצלה במהירות כדי לנשל אותם מזכותם לראות עצמם כגרמנים ולקחת חלק בתרבות שהחשיבו בתרבותם . ההערכה העצמית הפגועה הניעה את וולפסקל ואחרים להכרזה מתריסה על זהות יהודית . בעקבות החרם על עסקים ובעלי מקצוע יהודיים , שהוטל ביוזמת הנאצים ב 1 באפריל , 1933 כתב רוברט ולטש , ( Weltsch ) עורך העיתון הציוני בברלין 'יודישה רונדשאו' AJiidische Rundschau ) מאמר בעמוד הראשון בשם 'שאו בגאון את הטלאי הצהוב . ' ! במאמר דחק ולטש באחיו היהודים להתייחם אל הסכנות הממש...  To the book