|
|
במסגרת יהדות ויימאר , שנקלעה בין שני כוחות מנוגדים - האנטישמיות מחד , והתערות היהודים בחיי החברה והפוליטיקה של הרפובליקה הצעירה מאידך - התרחשה , בד בבד עם הפגנת חיוניות קהילתית לא מבוטלת , גם תחייה תרבותית יהודית מרשימה . מדעי היהדות הצליחו להתבסם בנפרד מבתי המדרש לרבנים ועשו את דרכם באיטיות אל עבר האוניברסיטה . לימודי היהדות התפשטו מן החוקרים אל ההדיוטות , שנמשכו אל תוכנית של השכלה יהודית למבוגרים שהלכה והתרחבה . הייתה זו עת פריחה לפירםומים מדעיים ועממיים , וגם להפקות אומנות ומוסיקה יהודיות . אחד מתוך שלושה צעירים מצא את דרכו לתנועת נוער יהודית כלשהי מתוך למעלה מתריסר . מספרם של בתי הספר היהודיים בערים הגדולות החל לגדול . חיי הדת המאורגנים הפכו , חרף היותם שמרניים מטיבם , לסביבה של ביקורת פנימית ושל חדשנות . אומנם כבר בכרך הקודם צוין שתחייתם של המחויבות היהודית ושל הביטוי התרבותי החלה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה , וכבר אז דובר על 'רנסאנס יהודי' ועל תהליך של 'דה אםימילציה' הפועל באופן דיאלקטי נגד מגמת ההתבוללות החברתית והתרבותית , אך בתקופת ויימאר זכה תהליך זה לתנופה חסרת תקדים והותיר...
To the book |
|
|