|
|
בתקופת הקיסרות הפכו הקהילות היהודיות יותר ויותר להתאגדויות דתיות גרידא . למרות ההכרח להשתייך לקהילה וחובת המס הקשורה בכך , שחייבו את כל היהודים שלא פרשו מן הקהילה באופן רשמי , התנהלו החיים הכלכליים , החברתיים ואף הרוחניים תרבותיים של היהודים יותר ויותר במסגרות ובחוגים יהודיים אחרים . ההשתייכות לקהילה איבדה הרבה ממשמעותה , מלבד בתחום הדתי . אולם בשנות המלחמה והמהפכה התערער שוב הביטחון באינטגרציה מלאה בחברה הסובבת . חיי היום יום של היהודים ברפובליקת ויימאר נותרו אומנם קשורים לסביבתם ברבדים רבים , גם אם הכבידו עליהם קונפליקטים רבים יותר מאשר קודם לכן , אך במקביל הסתמנה בבירור מגמה לתחייה מחודשת של חיים יהודיים משותפים . הדבר התבטא בשפע ארגונים יהודיים חדשים שכוח משיכתם הלך וגדל . גם הקהילות זכו לתקופת תחייה שלא ציפו לה . לא זו בלבד שחלה התעוררות בפעילויותיהן והתרחבות בתחומי העשייה שלהן , אלא שהקהילות הפכו ברפובליקת ויימאר לאחת הזירות החשובות ביותר לויכוחים הפוליטיים והאידיאולוגיים הפנים יהודיים .
To the book |
|
|