|
|
1913 בנו את ירושלים מראש הררי קודש , ממעמקי נשמת ישראל , תחית האומה נובעת . החיים האיתנים , המפכים בעמנו ומעוררים אותנו לתחיה אחרי שנת מות עמוקה של גלות קשה ומרה , הלא הנם החיים של נשמת ישראל השלמה , נשמת הגוי כולו . לא חלק ממנה , לא איזה כשרון מיוחד מכשרונותיה , כי אם רוח חייה השלם , בכל גבורתו , בכל צביונו ותפארתו . והמטבע הבולטת לרוח נצח זה נחתמה בכליל שלימותה בעיר האלוהים , 'ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו ; ' רוח החיים החי לעולמי עד , הדעה העליונה והנצחית , מצא את מנוחתו בהר ציון אשר אהב סלה . וישראל הוא היודע את זאת בעומק חיי נשמתו . יודע הוא שהוא צריך להתכונן ולהיות לעם , הוא יודע שארץ צריכה היא לעם , יודע הוא שעם צריך לכל קניני חומר וכל קניני רוח , לחיי עבודה ופעולה , לאברים , כורמים ויוגבים , לחוצבים , בונים ופוסלים , למושכי שבט סופרים וכל מיני אמנים שונים , ואת כל הכשרונות הללו רוצה להוציא מכוח אל הפועל מרוחו העשיר והער , —אבל יותר מכל זה יודע הוא : שיש לו נשמה עליונה ורוממה , שהוא עם אלוהי עולם , עם פלאי פלאות , מקור אמונת אומן , מקור חיי התח העולמיים , מעין אור ד , ' ו...
To the book |
|
|