שער שביעי מימי הרצל ועד באלפור

עלייתו של ד"ר תיאודור הרצל על הזירה הלאומית העברית היה בה מן המהפכני בעם . קריאתו אל העם היתה בו זמנית קריאה אל העולם המדיני , והקריאה לא הושבה ריקם . משנעשו בהנהגתו של הרצל השאיפות לציון ממלכתיות באופיין נזקפה קומתו של העם , והורם כבודו בעיני זרים . עם שמגמתו המדינית של הרצל ( ריז—ריט ) לא היה בה כדי לחייב עקרונית ' ציונות מעשית , ' הלכה אף הציונות החדשה בדרך ההתיישבות לאלתר . עם ששללה הציונות המדינית את ה'ההסתננות' לארץ ישראל , סייעה לעלייה ללא סייג . כל קונגרס ציוני היה קול קורא פומבי אל העם . ההסתדרות הציונית ההרצלאית העמידה לעם שורה גדולה של מנהיגים חדשים , מדינאים ואנשי רוח . מבחינה רעיונית הגיעו ימים של ריניסאנס , ומבחינה אירגונית — הונחו יסודות ונוצרו כלים לעבודה בציון ובמפעל הציוני . ריניסאנס זה מצא את ביטויו המובהק ברוח החדשה בעם , שעשתה את ספרותו עיתונותו מודרנית ! ועם שהיתה ברובה בלעזים קראה לשיבה אל המקורות . הספרות העברית גופה באו לה ימי אביב , שלא ידעה כמותם מאז תור הזהב בספרד . המערכת הציונית נעשתה גדולה יותר , מסובכת יותר , ואף קשה יותר . הציונות ההרצלאית היתה מאקסימא...  To the book