|
|
1869 דויד גורדון נזעק למאבק קשה נגד אברהם גייגר והריפורמיים , שביקשו לתקן סדר תפילה חדש , בלי פיוטים ובלי זכרון ירושלים ובית המקדש . גורדון התנגד לעשות את פיזור ישראל בבחינת יעוד לאומי . ליסד מושבות הוי אתם אכזרים אבירי לב , מדוע תהינו להכרית מלב ישראל גם את תקוותו הנעימה והקדושה הזו [ שישוב לנו כבודנו ] אשר בה כל כל חיי רוחו ? הבעבור זה סבלה אומתנו צרות איומות ונוראות זה שני אלפים שנה , צרות וגזירות מבהילות הרק בעבור זה הפליא ד' חסדו עם אומתנו — לחיותנו ולקיימנו כיום הזה לנס ולהשתוממות כל העמים —רק למען נבטל הפיוטים ולזמר בבית הכנסת על מינים ועוגב ? איה התעודה הנפלאה של המתקנים ? אל נא , אחי ! אל תרעו רעה גדולה ואיומה כזו לכל האומה הישראלית לשלול מאתנו את תקוותנו הקדושה והנמרצה הזו , אשר בה כל חיי רוחנו . מדוע אתם עושים את פיזור ישראל לתכלית היעוד האחרון ? זה הוא יעוד הלאומי של עם ישראל , זה הוא ולא אחר , וכל הכופר בו איננו ראוי להיקרא עוד בשם ישראל . חי נפשי , לא אוכל להבין איך תתנגד תקוותי לקיבוץ גלויותינו לארץ אבותינו , לאהבתי את החכמה והמדע ולהיותי בן נאמן לארץ מולדתי ולעשות כל אש...
To the book |
|
|