|
|
1848 חלילה לעכב את נחמות ארצנו המתחסדים המעכבים העבודה והאומנות והלשונות , ואומרים בפה מלא : כי לא נבראת ירושלים אלא לעסוק בתורה , אם כוונתם רצויה , מעשיהם אינם רצויים . שאי אפשר בעולם הזה להתנהג בדרך העולם הבא , שאין בו לא אכילה ולא שחיה . וחלילה שיעלה על לב איש לעזוב את התורה , כי היא חיינו ואורך ימינו , אלא אדרבא האברים , הכורמים , הסוחרים והאמנים —המה יחזיקו ביד לומדי התורה , ויספיקו להם כדי צרכם , למען אשר לא יקחו עוד חרפת רעב בגויים . כמו שצור , ד' לתת המעשר לשבט לוי , כי בו בחר ד' לשרתו , ולהורות את בני ישראל . וכן נעשה גם אנחנו , להחזיק את התורה להגדילה ולהאדירה . בעוונותינו הרבים השמועה באה אלינו , כי רבותינו הקדושים מעכבים . לפי קוצר דעתי , אחרי ההכנעה הגדולה הראויה לגודל מעלתם , חלילה להם מעשות הדבר הזה , לעכב את נחמות ארצנו , ולהיות חס וחלילה מונעים בר , שהיו יכולים כמה אנשים להתפרנס , ולעכב את הרבים מלעשות תשובה . ובעוונותינו הרבים זה אלף שבע מאות שנה לחורבן בית אלהינו , לא נעשתה התשובה הזאת י מפני חסרון הפרנסה . ועתה שהעיר ד' את רוח משה לתקן ולהסיר מעט את המונע הזה , הייט...
To the book |
|
|