ג. התדמית העצמית מול הדימוי בעיני היריב

מה היה הצידוק למאבקו של לח"י י המענה לכך חייב להיות כפול r מצד אחד דימויו העצמי ומצד שני דימויו בעיני יריביו . בתקופת 'השלטון הזר' לא היה הדימוי העצמי כה בעייתי בגלל היותו בנוי הן על המשך של החשמונאים וניל"י והן על דימוי של מלחמה טוטאלית בבריטניה , שהתפתחה למלחמה באימפריאליזם הבריטי . אמנם היה זה הסבר אותנטי , אך הוא הצביע בכל זאת על צליעה אידיאולוגית , משום שהיה חסר ביסוס תיאורטי . השתכללות ייחודו הודגמה בהתנקשות בלורד מוין . אלא שכאן יש להיזהר מלערבב את הדימוי בן הזמן עם הדימוי המאוחר , שהפך את ההתנקשות לביטוי של קונצפציה אנטי אימפריאליסטית רחבת ממדים הבנויה על יסודות מרקסיסטיים כביכול , בשעה שהיה מדובר בשיקולים ללא קשר לקונצפציה מעין זו . אך לא רק בתקופת המעבר שלו ( 1945-1943 ) היה דימויו של לח"י כלפי חוץ פרובלמטי , אלא מראשית קיומו , כולל תקופת שטרן . כבר אז ניסה הארגון להילחם בדימויו הפאשיסטי בעיני הציבור הרחב , באמצעות בניית תדמית של תנועת שחרור לאומית על מפלגתית . את מאבקו על תדמית חדשה לאחר שנת 1943 ביסס תחילה על הדגשת המפריד מן האצ"ל , אך גם על תאום פעולות משותפות עמו , באמצעו...  To the book