ו. כישלונות צבאיים ומדיניים — כישלונות טקטיים או מפלות אסטרטגיות?

האיבה נגד בריטניה היתה מבוססת במידה רבה על נוכחותה המתמשכת , למרות הכרזות הפינוי שלה , בניגוד לארצות הברית , שלא נכחה ממש בארץ ישראל . איבה זו גאתה ביותר לאחר הפיצוץ הגדול שביצעה כנופייה בריטית ברחוב בן יהודה בירושלים , ב 22 בפברואר , 1948 ובו נהרגו חמישים איש ועוד רבים נפצעו . תגובת לח"י היתה : 'יהי הפשע בירושלים מפנה בכל חיינו . ' ! באותו היום הודיעה ממשלת בריטניה על הקפאת יתרות הכסף של היישוב , בסך מאה ושלושים מיליון שטרלינג : ... ' יש בכך משמעות היסטורית , שבעת ובעונה אחת עם הפשע המנוול והפחדני בבירת ישראל הוטלה עלינו גם מכונת התופת הכלכלית של גזל כספנו ע"י ממשלת בריטניה . אות הוא כי הגיעה השעה ליחסי איבה גלויים בכל שטחי החיים . ' יש איפוא להכריז מיד על ' ההגנה' כעל צבא עברי , טען לח"י , לפתוח את נמל תל אביב לקליטת ציוד צבאי ולמעפילים , ובעיקר לצאת למלחמה גלויה בבריטניה . בד בבד יצא לח"י במתקפה חריפה ביותר נגד 'ההגנה' ו'משמר העם' — הם אשמים במחדל , שאינו אלא תוצאה של 'פשע ההבלגה בפקודת בן גוריוך , המגן על חיילים בריטיים מפני התקפות לח"י . ההמונים נקראו להוריד את 'הזקנים התשושים' מ...  To the book