ו. לאחר אונסקו"פ: אל מול ההנהגה הרשמית

הפולמוס האידיאולוגי העיקרי של לח"י לא היה לאמיתו של דבר עם האצ"ל , אלא עם המנהיגות הציונית הרשמית , שנקטה לדעתו קו מוטעה כלפי אונסקו"פ . היה עליה להבליט את העובדה שארץ ישראל , משני עברי הירדן , היא בסיס אימפריאליסטי צבאי 'אדיר . ' במקום זאת היא עסקה בפולמוס עם הערבים ובגינוי מדיניות 'הספר הלבן . ' היא אף לא הבליטה ש'השלטון הזר' לא ימנע מלחמה עם הערבים , ולא הדגישה את השנאה אליו . רק הקומוניסטים הבליטו את התביעה ליציאת אנגליה מן הארץ , אלא שהם הדגישו קודם כול את האינטרס הסובייטי בפינוי בריטי ולא את האינטרס העברי . ההופעה הציונית הרשמית היתה פסולה בעיני לח"י מכל וכול , בבחינת 'אשליה , ' 'פצצת זמן' ו'מוקש סרק . ' זאת ועוד , מאבק ההעפלה נכשל — כהודאת בעלי הדבר בעצמם . כלפי פנים , לא היתה שלילתו של לח"י את אונסקו"פ כה מוחצת . האו"ם מתאמץ לפתור את בעיות העולם בדרכי שלום . עצם טיפולו בבעיית ארץ ישראל ערער את השלטון הבריטי האימפריאליסטי , ובוועדה משתתפים בעלי ברית פוטנציאליים לעם העברי . עם זאת , אונסקו"פ חייבת היתה לפעול לפי האינטרסים הלאומיים של חבריה , אולם היא לא מילאה אפילו את מעט הציפיות...  To the book