הנטייה להפעיל מערכת פיקוח על המחירים וקיצוב במצרכים היתה פועל יוצא מהנסיבות ומהמציאות שבה היה נתון המשק הארצישראלי מאז . 1940 במשך 30 החודשים שכין סיום מלחמת העולם ופרוץ הלחימה בארץ ישראל ( נובמבר ( 1947 לא שונתה כמעט התפיסה של פיקוח ושיטת קיצוב שהופעלו בהיקף ניכר מאז ראשית . 1942 הגידול בייבוא חומרי גלם ומוצרים מוגמרים והירידה הניכרת בגודלו של הצבא הבריטי החונה במזרח התיכון אפשרו הפניית תוצרת טרייה בכמויות גדלות לשווקים האזרחיים . הוא הדין במוצרים מוגמרים , במיוחד ביגוד והנעלה . לכן הקלה ממשלת המנדט במידה רבה את חומרת הקיצוב והפשירה למעשה , אבל לא ביטלה להלכה , את הפיקוח על המחירים . מדצמבר 1947 ואילך הלכה ונעלמה השליטה של שלטונות המנדט על הנעשה באזורים גדלים והולכים של ארץ ישראל . עם חיסולם למעשה של משרדים ממשלתיים באזורים אלה עברו , בפברואר , 1948 סמכויות הביצוע של הפיקוח על המחירים לרשויות המקומיות . זאת אומרת , שגם להלכה לא היתה במחצית הראשונה של 1948 רשות מרכזית ממונה על פיקוח ועל קיצוב . אם מודדים את תוצאותיו של תהליך זה במונחים של השינויים במחירים , ניתן לומר שבתחום זה לפחות נח...
To the book