אידאל ומציאות.

מהגדרת ייעודו של 'היישוב הישן , ' בעיני עצמו ובעיני הגולה , בהתמסרות לעבודת הקודש התחייבה גם תביעה להתנהגות אתית מוסרית , הן ברשות היחיד הן ברשות הרבים . בהכללה אפשר לומר ש'היישוב הישן' התחייב להיות חברת עילית . אך גם אילו היה 'היישוב הישן' מורכב מלכתחילה מאנשי עילית , שנבחנו ונצרפו במבחנים והוכיחו שהם עומדים במדרגה דתית ומוסרית גבוהה יותר מבני תמותה רגילים , גם אז היתה חברה זו מתקשה להתמיד לאורך זמן בקיום אותה רמה של חיי קדושה ופרישות ולימוד תורה במציאות היומיומית האפורה . ועוד יותר היתה מתקשה לעמוד בביקורת מתמדת ולהשביע את רצון כולם . הרי בין אידאל חברתי דתי , המחייב מידה רבה של הקרבה אישית וריסון עצמי , ובין הגשמתו במציאות שורר תמיד מתח של תסכול ואי נחת . ואולם המבנה החברתי של 'היישוב הישן' ביטא סתירה חמורה מזו ' זו היתה חברה שביקשה להיות עילית בלא שהיו מבחנים כלשהם שיבטיחו סלקציה מינימלית של המצטרפים . לא היו לה כל מנגנונים שיבטיחו שמי שאינם עומדים בקריטריונים מינימליים של חברת עילית דתית מוסרית לא יצטרפו אליה . אכן , תנאי ההגירה לא ^ ישראל ואופיו של המבנה החברתי של 'היישוב הישן ,...  To the book