|
|
הרצה נפתלי זון הנושא , העומד לדיון , תובע קביעת היחס בין המקור ההיסטורי כתופעה אוביקטיבית בסיסית של ההיסטוריוגרפיה ולבין תהליך הלמידה של ההיס טוריה כתופעה סוביקטיבית במסגרת התנוך בבית הספר . היחס הזה מכיל מתח דיאלקטי שפתרונו הסינתיטי מוטל על המורה , המקשר את שתי התופעות ליחידה הרמונית אחת . בעיה זו קיימת , למעשה , בכל המקצועות הנלמדים בבית הספר , והיא קשורה בקונצפציה הכוללת של תכנית הלימודים במערכת החינוך . לבון בעיה יסודית זו תלוי בבירור משמעותם המהותית של שני המושגים —המקור ההיסטורי וההוראה של ההיסטוריה —ובמסקנה שעלינו להסיק מהיחס ביניהם במציאות הלימודית והחינוכית בכתלי הכיתה בבית הספר . מהו איפוא המקור כתופעה היסטורית ? רנקה מגדיר את המקור ההיסטורי במלים אלו " ... : ההיסטוריה אינה יכולה להיות ניכרת אלא מתוך עדויות של עדי ראיה בלבד . מקורות אחרים יכולים למלא את מקומם , אם הם מבוססים על עדויות אלו או אם הם שווים בערכם ובמהימנותם למקורות הראשוניים האלה " ... מענינת העובדה , שהגדרה זו של רנקה נוסחה בתקופה , בה הוא שימש מורה בבית ספר תיכון בפרנקפורט ע"נ אודר . תפיסה זו רואה במקור הראשונ...
To the book |
|
|