פרק ראשון ההנהגה היהודית העצמית

הסנהדרין , הכהונה הגדולה , ההנהגה בערים ולשלטוז הנוכרי והאוטונומיה היהודית ברוב רובה של תקופת בית שני נתונים היו ארץ ישראל והעם היהודי שישב בה לשלטונן של האימפריות ששלטו במזרח . במשך השנים ובחילופי הממלכות הלו שינויים במעמדם האוטונומי של היהודים ובסדרי שלטונם העצמי . שינויים רבים חלו עם התמורות שאירעו ביחסים המדיניים שבין השלטונות והיהודים אולם בכל השנים בולטת העובדה כי היהודים בארץ זוכים למעמד אוטונומי ניכר . בדרך כלל הם זכו למעמד אוטונומי רחב יותר מהמעמד שלו זכו פחוות פרסיות , היפארכיות הלניסטיות או פרובינציות רומאיות השוות להן במעמדן המדיני בתוך הממלכה . נסיונות של פגיעה ממש באוטונומיה נעשו רק בשעה שהיחסים בין המלכות ליהדות בארץ הגיעו לידי משבר קשה , כמו בימי גזירות אנטיוכוס , במלחמת החורבן או בימי מרד בר כוכבא , אולם לאחר תקופה קצרה או ארוכה זוכה היהדות מחדש בשלטונה העצמי ומנהלת את סדרי חייה היא , בין בדמות קיום מוסדות מקומיים ובין במסגרת המוסדות הלאומיים הכלל ארציים . האוטונומיה , שזכו לה היהודים , היתה בדרך כלל מעבר למסגרת של הסתייעות באנשי המקום ובמוסדות מקומיים לשמירת השקט והסד...  To the book