ב. ישעיה פרק כ

בישעיה פרק כ נאמר , שהאל ציווה על הנביא לפתח את שקו מעל מתניו ולחלוץ את נעליו : "ויעש כן הלך ערום ויחף" ( ב . ( מפס' ג הפותח בתיאור המסר האלוהי , נראה שהליכתו ערום ויחף נמשכה שלוש שנים : "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים . " הרי לפנינו סגנון אליפטי , שבחולייה מאוחרת משלים הנביא את החולייה הקודמת החסרה . כלומר , בהוראה הנמסרת בא רק הפרט של הצו להליכתו ערום ויחף , ולכאורה ניתן היה לחשוב , שמדובר בהוראה לעניין חד פעמי או לשהות קצרה , אבל מתוך האמור בדברי האל מאוחר יותר אחרי הביצוע , הושלם גם הפרט 'החסר' של משך עשייתו של המעשה הסמלי . בדבר האל ( פס' ג ד ) נמסר פשרו של המעשה הסמלי המוזר הזה : " כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש . " הנוסחה " כאשר ( הלך וכר ) כן ( ינהג וכו , " ( ' רגילה לבוא במתכונת המעשים הסמליים בחלק שבין תיאור המעשה והביצוע לבין המרכיב הנבואי . היינו , הפירוש של עצם המעשה היומיומי ביחס לרעיון הטמון בו . בחלק זה נמסר המסר האלוהי של הדברים . מבנה רגיל של מעשה סמלי כולל בדרך כלל את החלקים דלקמן...  To the book