בחלקו הראשון של פרק לז ( פס' א יד ) באה יצירה המזכירה מחד יסודות שונים בחזון ההקדשה , ומאידך יש כאן מעין מעשה סמלי . הנביא מוצא אל הבקעה , ושם הוא רואה אותה מלאה בעצמות יבשות . בנבואה המכוונת אל העצמות היה על הנביא להודיע להן על שורת פעולות שעתידות להיעשות בהן בכוח האל , ואמנם הוא ניבא כפי שנצטווה , והאמור על העצמות אכן נתרחש . עוד מילוי דבר ה' אחד צריך היה להיעשות על ידי הנביא — נבואה אל הרוח שתבוא בהם — וברגע שהנביא התנבא , עמדו כל הגופות החיים הללו ) "חיל גדול מאד מאד" ( פס' י . ( עתה בא חלקו השני של החזון — ביאורו הנבואי . בפס' יא יד נמסרה ' זהות' העצמות : "כל בית ישראל המה . " וכדרכו של יחזקאל בנבואותיו הוא מקשר בין חזון העצמות לנבואה המפרשת אותו . לשון הדימויים הוחלף בה , והנביא אינו מדבר עוד על עצמות יבשות והתלכדותן לגופות והכנסת הרוח בהן , אלא בקברים , העלאת המתים מתוכם והבאתם אל אדמת ישראל . ניתן לראות קשר בין החזון הסמלי ופירושו הנבואי י . 1 המיקום — הגלות בבבל , אלה , העצמות , מצויות בבקעה , שדה הפעולה של הנביא משכבר הימים . . 2 השלב שלפני האחרון במעשה החזון הוא הגופות המלוק...
To the book